<h1>ספר הישר לר"ת — שו"ת סימן ס"ג</h1>
<h2>דף י.</h2>
[תשובת ר"ת לאחיו רבינו שמואל]. דקשיא לך בפרק קמא דגיטין [י' ע"א] מוכיח דרשב"ג אפילו בדכתיבא בעי חזקה גבי מצת כותי מותרת דקא פריך אי ת"ק אפילו שאר שטרות נמי כשרים ואי רשב"ג אי דאחזוק אפילו שאר שטרות נמי ואי דלא אחזוק אפילו גט אשה נמי פסול, והני כתיבן. ולפי פירושך נראה לך דבפ"ק דחולין [ד' ע"א] מוכיח דבכתיבא כ"ע מודו דכשרין אע"ג דלא אחזוק. תן דעתך (לומר) דמגופא דההיא דחולין אית לך למיפרך על פירושך דמנא לן דבחדא פליגי ותו לא, דלמא בתרתי פליגי. שהאמת שכך הוא דהא כל קתני וזהו פתרונו. רשב"ג היינו ת"ק איכא בינייהו דכתיבא ולא אחזוק בה, ת"ק סבר דכתיבא אע"ג דלא אחזוק בה ורשב"ג סבר אי אחזוק אין אי לא אחזוק לא, ושינוייא דשנינן לעיל ליתא דאמרינן לעיל דבלא כתיבא מהני חזקה דלא אשכחן דחד מכשיר בדלא כתיבא בשום ענין וכיון דלא אשכחן לא אמרינן. אי הכי כל מצוה שהחזיקו בה אם החזיקו מיבעי ליה דאז הוה משמע דאתא למעוטי במצה גופא דאיירי ת"ק אי לא אחזוק כדפרישית, אלא איכא בינייהו דלא כתיבא ואחזיקו בה נמי, דכל מצוה משמע בין כתיבא בין לא כתיבא והוא שהחזיקו ושבק הא דאיירי ת"ק וטפי אפילו הנך דלא כתיבין נמי והוא דהחזיקו בתרווייהו, ות"ק נקט מצה דכתיבא דוקא ולא איירי בחזקה ושינוייא דשנינן שנוייא היא. ואתיא האי דשחיטת כותי מותרת כרשב"ג, דעיקר הסוגיא לא בא אלא למצא תנא להתיר שחיטת כותי אע"ג דשהיה דרסה לא כתיבא הואיל ואחזוק. כללא דמילתא ת"ק בעי כתיבא בין אחזוק בין לא אחזוק ורשב"ג חזקה בעי בין כתיבא בין לא כתיבא. ומינה לא ידעינן אי אחזוק או לא אחזוק דאעלמא קאי רשב"ג.
<h2>דף טז.</h2>
[תשובת ר"ת לאחיו רבינו שמואל]. גם באשר שאלת בחגיגה [י"ט ע"א] ג' גממיות בנחל והקושית מה הוצרכנו לאמצעית שלמה. עד שאתה שואלני מה הוצרכו שלמה, היה לך להקשות האיך עלתה טבילה בשתי החיצונות. דהא אמרינן [גיטין ט"ז ע"א] הניצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה, וטהרה היינו עירוב מקוואות. אלא אותה שאתה שואל עליה למה הוצרכה היא הנותנת כח לעשות חיל, דקטפרס לא הוה חיבור אלא א"כ אתי ממ' סאה וממקוה טהורה. וחרדלית היינו קטפרס, דמי מקוה אין מטהרין בזוחלין, ואם מחברין בזוחלין כשבזה עשרים ובזה עשרים וחרדלית מחברתן ובלבד שלא יטבול בחרדלית גופא. ובשתי גממיות דארבעים ועשרים די, אלא שלש נקט משום עליונה ותחתונה. תדע דבסיפא דהך מתניתא [תוספתא מקואות פ"ג] קתני וחכמים אומרים אין מטבילין אלא בשל ארבעים. ומה שפירש רבינו זקננו בע"ז [ע"ב ע"א] גבי קטפרס בזה ארבעים ובזה עשרים וקטפרס מחברן לפום חורפיה לא עיין בה, דהוי ליה לפרושי בזה עשרים ובזה עשרים. ואם באנו להעמיד דבריו ולומר דברבנן פריש לא יתכן, חדא דאינה נזכרת בתלמוד ואע"פ שראויה היא למה שפרשתי לא הוה ליה לפרושי עלה אלא א"כ מזכירה, ועוד דהך מתניתא דהניצוק והקטפרס בעל כורחיך מוקמינן כר' יהודה בגיטין [ט"ז ע"א] ומדייק לה מטופח על מנת להטפיח חיבור, וניצוק נמי מפרישנא בתרי גוונא ניצוק אינו חיבור למקוה שכל עומת שבא כן ילך, אבל אם סוף המקוה להתמלאות ע"י ניצוק עד ארבעים סאה כגון רגליו של ראשון נוגעות במקוה וסופה להתמלאות הוי חיבור דכולה כר' יהודה כדאמרינן (בכל הגט) [המביא גט] תניינא. — ואשר אמרת דשני רגליו במים שיכול להחזיק היינו גוד אסיק זה ליתא דהחזק דרבנן וגוד אסיק דאורייתא להעלות מטומאה לטהרה, ואפילו להחזקה לא הוה עודיהו רגלו במים גוד אסיק אלא הכי תקון רבנן החזקה לר' יהודה... על החדשים אנו בושים אלא שאתה מגלגל עלינו אחרים. ומה ששאל ר' יוחנן מהו להטביל בראשו מחטין אפילו בפחות מרביעית שאלוהו דמשקה טופח ע"מ להטפיח והוי כאלו הוא מקוה שלם ומרודד כאן דסופו להתמלאות כדפרישית לעיל. וסוגיא דתלמודא בלישנא דמחלוקת מטומאה לטהרה, אבל במעלות דרבנן לדברי הכל השני טהור.
